<h1>אהל מועד שער הטריפות דרך ט'</h1>
<h2>דף נד:</h2>
בוקא דאטמא דשף מדוכתיה ואיתעכול ניביה ואפסיק טרפה פי' אם נשל ממקומו ונפסקו ונתעכלו הגידין שלו המחברין אותו עם הגוף טרפה ובעוף דזוטר חיותיה י"א דלא בעי' איעכול ניביה ומן הגדולים אומ' דאף בעוף לא מטרפא אלא בדעכול ניביה ואפסיק.
<h2>דף נז.</h2>
נטלה הירך טרפה אע"ג דלא אתעכול ניביה ולא נפסקו פי' העצם (השלים) [השלישי] הוא הנקרא בעוף ירך ובלע"ז פלא ובבהמה נקרא כנגדו חוש מודולאר ובלשון רבותינו נקרא קולית וראשו העליון תחוב בשדרה כמכחול בשפופרת ועליו אמרו בוקא דאטמא דשף מדוכתיה טרפה וראש התחתון של עצם זה הוא מחובר עם השוק ואם נשל משם טריפה ואע"ג דלא איעכול ניביה והם הגידין ואפי' לא נפסקו ויש מתירין אפי' נפסקו ונתעכלו וכן הורה רשב"א ועתה אבאר זה בע"ה. שנו רבותי' שמוטת ירך טרפה ופי' ראב"ד שזהו הראש התחתון של ירך המחובר עם העצם האמצעי הנק' שוק ואפי' לא אעכול ניביה טרפה ודעת רש"י דשמוטת ירך ובוקא דאטמא הכל א' וזה וזה בראש המחובר לגוף וכן דעת רשב"א כמו שנתבאר בנתי' שלפני זה, ועוף ובהמה שוין בדין זה אבל יש חילוק בין בהמה לעוף בענין שמוטת יד והוא שאם נשמטה יד הבהמה כשרה ואם נשמט גף העוף טרפה דחישי' שמא נקבה הריאה ואם הריאה מחוברת עדין עם העוף סגי ליה בבדיקה.
<h2>דף עג:</h2>
איברים שנשתברו והם מדולדלין מן הבהמה כל שהן מחוברין קצת מותרין דבר תורה ואין בהם משום אבר מ"ה אבל אסור מדרבנן.
<h2>דף עו.</h2>
בהמה או חיה שנחתכו רגליה לגמרי מן הארכובה למט' כשר' מן הארכובה ולמעלה טרפה כמו שיתבאר. [ע"ב] נשבר העצם כולו או רובו אבל לא נחתך לגמרי אלא עדין הוא במקומו אם יצא לחוץ לא יועיל לו אם בשר חופה רובו לדעת הר"מ וי"א שאם יצא לחוץ יועיל לו ופי' אהר"א יצא לחוץ שזהו ששולט האויר על השבירה ואפ"ה חפיית רובו מועילה לו אבל אם אין עור ובשר חופין רוב עוביו ורוב הקיפו של עצם כנגד השבירה דינו כחתוך ויש מחמירים ואומ' שאפי' לא יצא לחוץ אלא יצא לפנים דהיינו דהויא בליטת ראש השבירה לצד הבשר הקיים והחלל כל העצם נתכסה כל[ו] בבשר הקיים ואפ"ה אם אין עור ובשר שבהקף העצם שסביב הקשירה קיים דינו ג"כ כחתוך נותנים סימן לזה [שבת ב' ע"ב] תנא כל עקירת חפץ ממקומו הוצאה קרי ליה והעצמות הן שלש ודינהן חלוקין, דיני העצם העליון עצם זה הוא הנק' קולית והוא מחובר לגוף ולדעת המחמירים יש בו ג' מיני טרפיות הא' שנחתך לגמרי הב' שלא נחתך לגמרי אבל נשבר רובו ויצא לחוץ אבל עור ובשר חופין סביב השבירה רוב עביו ורוב הקפו הג' שנשבר ואין עור ובשר חופין רובו אבל לא יצא לחוץ, ולרבותינו הצרפתים כל מקום שאם נשבר העצם שם הויא טריפה משום שיצא לחוץ אם ראינו שיצא העצם הנשבר דרך נקב קטן וחד בפנים אין מועיל אח"ך עור ובשר חופין רוב השבירה וזה הדעת מסכים לדעת הר"מ שכתבנו וגם רש"י פי' גבי רוב עביו ורוב הקיפו אם רוב העצם הנשבר יוצא לחוץ דרך נקב קטן שבבשר אסור ומיהו לא נראה כן מלשון הגמ' וקבלה היא מן הגאונים שכל דבר שהבריא ונקשר קשר הנק' שולדר אין לחוש שמא נשבר רובו כי בידוע הוא שלא נשתבר תחילה בענין שהוא עושה טריפה והילכך אין לאסור אותו מחמת השבירה אבל אם היתה השבירה במקום צומת הגידין אע"פ שנקשרה יש לחוש שמא נפסק א' מהגידין וצריך לבדוק הגידין, [ע"א] דיני העצם אמצעי הוא הנק' שוק ודין צומת הגידין עצם זה בראשו התחתון מחובר עם עצם הקטן הנקרא ערקום וערקום זה כלפי הגוף מבפנים ומעל הערקום התחלת צומת הגידין ומתפשטת הצומת למעלה כלפי הגוף כמו שיתבאר בס"ד ועצם זה בין שנשבר למעלה מצומת הגידין בין שנשבר כנגד צומת הגידין אע"פ שהצומא קיימת דינו כדין העצם העליון המחובר לגוף כך הוא הדין לדעת הרש"י, והגאונים פסקו להקל שאם נשבר העצם האמצעי שבו צומת הגידין אם הצומא קיימת כשרה ואם נחתכו צומת הגידין טרפה מחמת הגידין ואם למעלה מצומת הגידין נחתך עצם זה ואפי' נחתך שם לגמרי כשירה וראב"ד אומר דאם במקום צומת הגידין נשבר העצם ויצא לחוץ טרפה ואע"פ שהצומא קיימת כיון דבמקום צומת הגידין נשבר אבל בנחתך למעלה מצומת הגידין מכשיר כדברי הגאון ורשב"א פסק להחמיר כדברי רש"י וכן ראוי להורות. הרגל והוא עצם התחתון והערקום שעליו כך הוא דינם שאם נשבר העצם ברובו ואין עור ובשר חופין רובו הרי הוא כאילו נחתך לגמרי ואבר זה אסור משום אמ"ה והבהמה או העוף מותרין וכן בכל אבר המדולדל אע"פ שאין הבהמה נטרפת משום כך האבר אסור מדרבנן, היו עור ובשר חופין רובו אין בו משום אמ"ה ומותר וכבר נתבאר שדעת הר"מ נר' שכל שיצא העצם לחוץ הרי האבר אסור ע"כ וזה הפסק לרשב"א נשבר העצם של הרגל האבר אסור ובהמה מותרת, נשבר עצם השוק לדעת הגאונים אבר אסור ובהמה מותרת והוא שתהיה צומא קיימת ולדעת האוסר בנחתך עצם זה גם הבהמה אסורה כל עצם שניטל ממנו רואין אותו ואם היו עור ובשר חופין רובו קודם שנטל כשר ואם קודם שנטל לא היו עור ובשר חופין רובו אע"פ שאחר שנטל חופין רובו כיון דאלו לא נטל היה אסור עתה ג"כ אסור, חפיית (ראשו) [רובו] שאמרו צריך שיהא רוב החפייה בשר והמיעוט עור שלא אמרו עור אלא להשלים ובעוף די לו במחצה בשר ובמחצה עור, [ע"ז ע"א] לא היה הבשר במקום א' אלא מעט כאן ומעט כאן סביב השבירה אינו מציל וכן אם היה מרודד וקלוש או שהיה מתמסמס או שנקב הבשר או נקלף או נסדק אינו מציל, גידין הרכין שסופו להתקשות דיניהם, יש מקומות שעור לבדו מציל בלא בשר והוא סמוך לארכובה מפני שברייתו של אותו מקום שאין בו בשר אלא עור, [ע"ו ע"א] כל הדינין אלו דוקא ברגלים של אחריה הם אבל בשל פניה אם נשמטו או אפי' נחתכו למעלה מהארכובה כשירה הבהמה אבל האבר עצמו שנשבר אסור כפי הענין שנתבאר ודין נשבר גף של עוף הוי כדין שבורת יד דבהמה בין להתיר העוף בין להתיר האבר ובשמוטת גף של עוף החמירו כמו שנתבאר בנ"ב מדרך יו"ד. דיני צומת הגידין ברגלים של עוף וברגלים האחרונים של בהמה דקה בראש העצם האמצעי כלפי הרגל שהוא ראש השוק שעל העצם הקטן הנקרא ערקום המחובר בין הרגל ובין השוק שם מתחילין צומת הגידין וזהו שאמרו דעלוי ערקומא פי' התחלתן מראש התחתון מהשוק שהוא סמוך לעצם הקטן שמחבר לצד פנים בין הרגל והשוק ובערקום עצמו אין תורת צומת גידין אלא נרא' מלשון קצת הפוסקים שמתחילין הם בראש השוק שעל הערקום בין בבהמה בין בעוף ויש שכתוב שהתחלתן מראש העליון של ערקום ולפ"ז אם נחתך בין הערקום הנז' לעצם האמצעי או נטל בידוע שנחתכה צומת הגידין וטרפה וכן דעת רש"י ובפי' כתב בס"פ בהמה המקשה שאם נחתך בין העצם האמצעי לאותו ערקום טריפה ע"כ ויש לחוש לזה ולאסור אם נחתך בין הערקום לשוק וכן אם נפסקו הגידין הללו מהשוק אע"פ שהם עדין מחוברין על הערקום טריפה ומהגידים האלו אשר ממעל לערקום יש בהם מבחוץ כלפני הזנב ויש שהם בפנים כלפי הבהמה ואותם שהם לצד הפנים הם צומות הגידין ואם נטלו או נחתכו טרפה כמו שנתבאר, ובבהמה הם ג' גידין הא' גס ועבה והשנים קטנים ובראשם צומא כמו צומא של קנים שהקנים יוצאים ממנה וממנה יוצאין גידין אלו ומתפשטין ועולים למעלה ושיעור גידין הללו שתהא בהמה גסה נטרפת בהן אם נחתכין באותו השיעור הוא ד' אצבעות בגודל ולדעת ר"ח ור"י ור"מ ורשב"א י"ו אצבעות והרא"ה פסק כדברי האומר ד' אצבעות וראוי להחמיר ובבהמה דקה נתנו סימנין ולמטה יתבארו בס"ד, (כ)נפסק החוט או הגס או השנים הדקין או רוב של כל א' משלשתן טרפה, אבל נפסק א' מהשנים הקטנים לבד כשירה ובעה"ת מחמיר לאסור בין בבהמה בין בעוף ברוב א' וכ"כ בשם הרש"י וצ"ע, בעוף יש י"ו גידין ואם נפסק א' מהן טרפה, מאלו הגידין אם נמצאו שנים מחוברין כיון דנפרדין בנקלה מראשו עד סופו פירוד הניכר שהם שנים מונין להם שנים, בהמה דקה נתנו סימן לצומת הגידין ואמרו שלא נבלעו בבשר והם חזקים ולבנים וגסים דין צומת הגידין עליהם אבל אחר שמתפשטין ונבלעין בבשר ומתדקדקין ומתרככין ואינן לפנים אין דין צומת גידין עליהם [ע"ב] ושיעורן בעוף נראה שהסימן בהם כמו הסימנין האמורים בבהמה וכ"כ רשב"א, כת' הר"מ בצומת הגידין אשר בעוף שהם בעצם התחתון העשוי קשקשים ע"כ והמפ' כולם מודים שאין דבר זה כן וגם אומר שגם הוא בעצמו חזר בו בתשובה.
<h2>דף עו:</h2>
אבר שנשמט במקום שאינו עושה אותה טריפה לא בעי' שיהא עור ובשר חופין רובו דדוקא בשבירה אמרו כמו שיתבאר אבל לא בשמוטה.
<h2>דף צג.</h2>
ביצי זכר שנעקרו ממקומם אם עדיין מעורין בגידין ודאי לא מסרח ושרי.
